<h1>תשובות חכמי פרובינציא הלכ' גיטין סימנים ס"ו, ס"ז</h1>
<h2>דף לא.</h2>
למי כל חמדת ישראל, ולו שם בגבורים אשר בגולת אריאל, ולמי חנית וכידון כובע ושריון, בו נבטח ונרוץ גדוד, נערוך מערכה ונתהלל ביום מחר חוגר כמפתח שם נפל שדוד, הלא בך ובבית אביך שמנו מבט[ח]נו, כי נרגז ונתקצף נרעב ונתעלף תשביע בצחצחות נפשינו, וכי נגששה כעורים קיר קורות הזמן נתראה בקירון פנים ונזכה לקלסתר, ובלא כסף ובלא מחיר נסמוך על הפלטר, ונשבע לחם ונרוה דודים ונהיה טובים, ודברי דודים עלינו ערבים, ולא נירא לדבת רבים יסובו עלינו רבים, ושות שתו השערה, ללא אלהי אמת וללא תורה אך להרבות חמה וזעף, יפטירו בשפה ולאפושי חרון אף, ומעתה מאשר יקרת בעיני ונכבדת ומאז ידעתיך בשם גדול כשם הגדולים והיתה החכמה אזור מתניך והאמונה אזור חלציך, אשית עצות לנפשך ואקראך למרחוק ואדעך קרוב אלי בפיך ובלבבך, הנה אמת כי עלתה לגורלי אחת מנשי בני הגדולים מעיר ארלדי זה ימים אחדים, וכבר נשאת בעיר פרפיניאן ונתאלמנה שם ויהי לעת קץ גרשה בעלה היה כבר בגט שכיב מרע כדי שלא תפול לפני יבם בתוך חליו מת בו בגט כשר עשוי כתקון חכמים בעדים כשרים, ואחרי מותו באה הגבירה וגיטה בידה לפני שלשה מומחין מהעיר יודעי דת ודין והעמידוה על כח מעשה ב"ד וקרעו את גיטה קרע ב"ד והתירוה לינשא, וזה לה שנה וחצי שנה בימי אלמנותה עמדה בחזקת מגורשת לא נשמע על גטה שום פסול ולא נשמע עליה שום ערער לא בפרפיניאן ולא בארלדי, אך זה היום קמו פה ארלדי וימצאו שנים אנשים מערערים על גיטה לקנתר ולקפח ולא ליראת שמים, כי ראו כי לא עלתה בידם מה שחשבו בלבם וזה, כי האחד מהם נתן עיניו בה ובממונה ועלה בלבו טינא והעלה חרש בידו, והאחר חשבה להיות טרף לביתו, ויחילו עד בוש עד בואי ארלד"י אז נשמע פתגם הערער ונתפרסם, אמרו בלבם נינם יחד בדברי אונאות ותחבולות עד עבור הימים האלו אשר אין לאדם חפץ בהם ומתוך כך חזק ונתחזק בקשרי המלחמה ונביא עצות מרחוק ומי שעבר יומו יבטל קרבנו, ויי' שם היה אמר לסכל עצתם לפרסם קלונם בארץ וצבאי ארלד"י, לחכמי העיר ואציליה ובראשם החכם הגדול הנכבד דון שנא"שטרוק די לוני"ל נ"ע לראות מה משפט הערער ומעשהו, ונקרא במעמד כל אנשי העיר המעשה ב"ד אשר בידה ועל פיו ופיהם הותרה לינשא ונשאת בעצתם ביום ההוא, ואחר כן החזיקו עוד במחלוקת וישלחו לעיר פרפיניין לקיים דבר הערער זה ענינו לפי דבריהם, הם הוציאו טופס גט אשר הוא היום בידם שנתגרשה בו הגבירה ההיא ונמצא בו פסול בעבור אות אחת שהיתה קצרה יותר מדאי, ואחר הגיע הגט לידה הרגישו בענין ובאו אל הבעל והודיעוהו ויצום לכתוב פעם אחר פעם עד שיעשה כראוי, וכן נעשה לפי דבריהם, אמנם בגט ההוא היוצא מתחת ידם נכתב שהוא אם לא ימות קודם והרי את מותרת לכל אדם, שהוא אחד מהלשונות שהאשה מתגרשת בו, וכן נכתב בגט האחרון לפי דבריהם לא שנו בו דבר רק לתקן האות הקצרה, אמרו כי זה יאמתוהו על ידי עדי הגט, והאמת כי הגט ההוא אינו בעולם כי אחר שנקרע על יד הב"ד נאבד, והחכמים שהורו להתר לא סמכו אלא על כח מעשה הב"ד שבידה, ועם היות כל מה שמניחים אמת וברור אע"פ כן החכם קדם זכרו ושאר חכמי העיר, וזולת המערערים, הורוה להתר גמור לטענות רבות וראיות גמורות לפי רוב הגאונים, גם אחרי כן החזיקו עוד במחלוקת ועוד ידם נטויה למצוא פסול בעדי הגט לדבר עליהם תועה, ישלם השם שכרם כי רצו לבטל הגט מעקרו בכל מאמצי כח, ושלחו פרפיניאן והשתדלו שם למנות ב"ד לבטלו בעבור הפסול הנמצא בהם, וזה, כי רצו לאמת כי האחד מהם היה מלוה ברבית לישראל, והנעלה פלוני נחשד כי היה מאכיל טרפות לעם, חלילה על כיוצא בו, ועל זה הם משתדלים ופוערים פיהם לבלי חוק, ועליהם נאמ' [יומא י"ט ע"ב] החושד בכשרים לוקה בגופו, החכם ראה והבן כי יד האנשים האלה נטויה לפשט בעקרי הדת, בקשו לעקור אות מן התורה וכחא דהתירא כדי שיתחלל שמנו בפרהסיא, לכן לקנא אל השם הנכבד והנורא ולתת כבוד לשמו, להיות לו לאות מרי מרו והפליגו בעול, אחלה פני מעלת חכמתך שתחק על ספר ויכתבון מליך במגלת ספר כתוב עלי מיד תשכילני כפי מה שיראוך מן השמים, ותודיעני בארוכה דעתך הרחבה מני ים דעה באמת, כי דעתי ועצתי לדעה עם חכמי הארץ הזאת אנה הדין נוטה והלכה רווחת בישראל, הן לפטור הן לחיוב, ואם משפט לחיוב אביא חטאת שמנה, או אעמוד על משמרתי ועיני רשעים תכלינה, רוכב שמים יהיה בעזרך ויתן לך רחמים ורחמך והרבך, כנפשך החשובה ונפש הכותב צר בצרתך וסר למשמעתך, שואל בשלומך ושלום תורתך, האוהב רצוף מעלת אהבתך. בונדיאה דורן די פירפ"יניאן.
האיש אחד הנמצא בכללו מקיף בהתחלות הצורות מדרך מהו בהם יצא אדם לפעלו ולעבודתו המדעית הכוללת יעבדוהו הפרטים והכל נברא בשבילו, הנמצא בזה יעיין ישגיא אל נעדר המציאות המוחלטת כלו סח ונאלח מושכלו, לא ינוח סביב דבר קיים, כדלת תסוב על צירה יסוב על צרי חילו כמוני היום, אדבר אשוח סר צלי אבד נצחי זמותי נתקו ומורשי נדחו ואין משיב נדחי, ישיב אמרים אמת על הלכות נשתכחו לי בימי אבלי, יחזיר מפלפולי ורוח לרוחי, ומי אזכה משלחני וצפחת שמני חסרה וכלתה כד קמחי, ותשאל מנפשי הקצרה אתה גדול המשרה שר הבירה, ללבן ולברר הלכות ושמועות דבעיין צילותא ונהורא, ולבי צרו חלליו והוינא כסיכתא בגודא לסברא, אני איני כדאי שאתה שלחת לי, ואינך צריך לדעת להיכן נוטה שבילי, כי עמך שרי הכתב והפרשים, גבורי חיל חכמי חרשים, ונפשי מאד קשה בהכניס ראשי במחלוקת אנשים ומורים, כי בעון הדור היתום הזה ישבו נתיבי ההוראות מטרה לבעלי הרצון יורו נגדם חצי אמרים, אם לבלבול הדעות ישעו בדברי רוח, או לעבודת דמיונות יבקשו לתאוה אהבת הרשות והנצוח, אבל מה אעשה ואתה גזרת עלי ואיני רואה להיות לכיוצא בך מסרב מענות, והשם יצילנו משגיאות ומריב לשונות, ועיינתי בשאלתך והנני כותב לפניך על כל צדדיה, נשען בצור, מה שאליו דעתי נוטה, מכווין אל הקצור, ואם יצטרך אל הרחבה יותר, ירחיב השם לנו ונחבר על קוץ תלין כי עוד לאלוה מלין.
שאלת[נ]י גבירי וזה תוכן שאלתך, האשה שכבר גרשה בעלה בגט שכיב מרע בתוך חליו מת בו כדי שלא תפול לפני יבם, ואחר מותו באה לפני שלשה יודעי דת ודין וגטה בידה והעמידוה על כח מעשה ב"ד וקרעו את גיטה והתירוה לינשא, וזה (לא) [לה] שנה ויותר עמדה בחזקת מגורשת לא נשמע על גיטה שום פסול ולא יצא עליו שום ערעור, ויהי אחרי כן הסכימה להתקדש ולהנשא יצא על גטה ערער מקצת אנשים ולא בררוהו, ונשאת על פי ב"ד מומחין סמכו על המעשה ב"ד הברור שבידה ולא חששו לאותו ערער הסתום, ואחר שנשאת עמדו עוד והחזיקו באותו ערער ובררוהו ואמרו שאותו הגט שנתגרשה בו נכתב בו התנאי לפני הרי את מותרת לכל אדם, והביאו ראיה עליה מטופס גט שהוא היום בידם שנתגרשה אז באותו גט ומפני אות אחת קצרה חזרו וכתבוהו, לא שנו בו רק תקון האות ההיא בלבד, אבל הגט עצמו שנתגרשה בו אינו בעולם כי אחר שנקרע ע"י הב"ד נאבד, והנה קרבו מתיריה החכמים וסמכו על מעשה הב"ד אחר שהגט בלתי נמצא, עוד יורו בו להיתר אפי' ימצא כמו שאמרו, זהו תורף שאלתך יאר השם פניו אליך בה ובכל מבקשיך, והנני מקדים על תשובתה כללים קצרים מחלופי דעות הפוסקים הראשוני' והאחרונים, יהיו כדמות הצעה למה שיצטרך באורו.
ומהנה אתחיל ואומר, כי תנאי גטין בפנים רבים, מהם תנאי משייר ומהם בלתי משייר, ומה שמשייר יניחנו פסול כל גאון ופוסק, ואע"פ שנחלקו בו במשנה [גיטין פ"ב ע"א] בין שנכתב בגט בין שלא נכתב בו, בין שחזר ומחקו בין שנשאר בענינו אין בזה מחלוקת, והבלתי משייר בע"מ ואם מתי ודומיהם נחלק עוד לפנים, מהם שנכתב בגט ומהם שנאמ' על [פה] או עם הכתיבה או עם הנתינה או עם שניהם, עוד אפשר שיתקיים התנאי ואפשר שיבטלנו, אחר הכתיבה אפשר ימחקנו מן הגט או אפשר שישאירנו בו, ובאלו החלוקות נפלו המחלוקות, ומן הגאונים שאמרו כי התנאי שהוא בלשון אם ועל מנת אינו פוסל בגט במוחלט אחר שיתקיים התנאי בין שנכתב בגט בין שנאמ' על פה, כדאמרי' [שם כ"ב ע"ב] דילמ' הוה ביה תנאה וזייפתיה, וסוגיא [שם ע"ז ע"א] דמספקא ליה אי אמ' ר' יוסי בעל פה או לא, ליכא מינה קושיא, כיון דאפשר לגט על פה שלא נזכר התנאי אלא עם הנתינה אבל זה ראוי לביאור יותר רחב, וזה היה דעת קצת בעלי הישיבות הראשונים, וראוי זאת הגזרה המוחלטת בין לפני התורף בין לאחר התורף, וסמכוה אל שקלא וטריא דתני אבוה דר' אבין קמי דר' זירא, גם קצת האחרונים נמשכו אחרי זה אבל מפנים אחרים והם, שאין המחלוקת שנויה אלא בשלא נתקיים התנאי ובטלו קודם הנתינה בין שמחקו או לא מחקו, שעם זה אין הכתיבה והנתינה שוין בכריתות, אבל במתקיים אין שם מחלוקת ואפי' לפני התורף כשר, וכן פירשו הבריתא בגמ' דבני מערבא [שם פ"ג ה"א] אמ' ר' יודאן בשבטל תנאו, וכלא סוגיא כדאית' בריש כל הגט, ופי' הירושלמי במה שלא יחלוק עם הבבלי עיקר, ויש מן הגאונים ורוב הפוסקים שפסקו כרבא לאחר התורף כשר לפניו פסול, ובזה גם כן חלוף דעות שיש אומרי' שבכתב הוא שיש לחלק ביניהם אבל על פה אפי' לפני התורף כשר, ויש עוד מפליג בין חזר ומחקו ללא חזר ומחקו, אבל גדולי המורים שפסקו כרבא אין להם חלוקה בזה וכל שלפני התורף פסול לאחריו כשר, שכל שמתקיים בכתב מתקיים על פה, כדאית' בירושלמי, ואיני רואה שיש לי מקום להכריע בין אלו הדעות בראיות והתישבות הסוגיות ולכתוב מה שעלה בידי באלו המחלוקות ומה שקבלתי עליהם לפי שהדברים ארוכים ואין צורך אליהם לנדון שלפנינו.
ואניח הנחה שיהיה ההתר בכתיבה דווקא לאחר התורף כדברי המחמירים, יהיה הענין כן או לא יהיה, ויהיה העקר שצריך לבארו הוא ענין התורף, וידענו שלא נזכר במשנה [שם כ"ו ע"א] לענין כתיבה שלא לשמה אלא מקום האיש והאשה והזמן, אלא שאמ' שמואל אף מקום הרי את מותרת לכל אדם, ולא הביא רבינו אלפסי האי מימר' דשמואל, לפי שאין צורך לכפול הגט בכל אלו הלשונות המתחלפים, בלשון רבי(נו) יהודה הכל נכלל, שהוא למהך להתנסבא לכל גבר דתיצבייין, שפירושו להלקח באי זה ענין בין לזנות בין בנשואין, אלא אם כן פירש חוץ מתזנותיך, שהוא בעיא ולא אפשיטא, ודאי איכא ספק שיורא, בהאי לישנא לא נקיט ליה ר' יהודה, ומסתברא נמי דלשונות פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי הם גם כן לשונות שעושין הכריתות גמורין ואפי' בלא לשון אחר, בא וראה, בההוא דעאל לבי כנשתא [שם כ' ע"א] כו' למאי ניחוש לה משום כריתות דאית בה הא בעינן וכתב, אלמא אי לאו משום דכתב דבעינן לשמה, משום לשון כריתות בלחוד דהוא לשון פטורין בלא שום בירור אחר איכא למימר דמגרשא, כ"ש עם ביאור ופטרית ושבקית ותרוכית יתיכי שהוא המאמ' הפוסק הגירושין בלא צד שיור, וכ"ש שיצטרף אליו לשון למהך כו', שאין צורך אחריו ללשון זולתו יורה על זה, ובהלכות מדויקות בנוסח הגט אין שם הרי את מותרת לכל אדם, והעידו גדולים שהגהה היא בהלכות שלנו, גם בטפסי ר"ש לא היה כתוב, ואע"פ שמצאנוהו שגור בלשון התלמוד כמו [שם פ"ח ע"א] הרי את מלמטה ומותרת לבעלה, לדוגמא נקטוה ומשום דהוי לישנא דרבנן, ואי קשיא לך שבקינן רבנן ועבדינן כר' יהודה, יכלינן לשנויי, דאע"ג דנקטינן בהא כר' יהודה ליכא עלן קושיא ותפיס בו כלל, מדחזינן דר' יהודה ורבנן לפום סתם גמרא בידים שאין מוכיחות פליגי בפלוגתא דאביי ורבא בפ"ק דנדרים [ה' ע"ב], וקי"ל כרבא, ואע"ג דהתם מוקי מימריה דרבא אפי' לרבנן, סוגיא דהמגרש דסמכא הוא, משום דסתם גמרא הוא ולא מחמת קושיא כי התם, ואתאמרא נמי בדוכתא על ברור המחלוקת, וממילא קים ליה רבא (משטתיה) [בשטתיה] דר' יהודה ונקטינן כותיה, ואפי' הכי לא כיילינן לענין הלין דיני התורף, וד(י)ן ומנאי בהדה עיקר דהתר לכל אדם, ואע"ג דבעי להו ר' יהודה, אינם עיקר שוה ללשון להתנסבא, והטעם מבואר מאד תדע, שהרי שמואל אע"ג דס"ל [קידושין ה' ע"ב] ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים לא בעי אלא מקום הרי את מותרת ואלו מקום ודן ומנאי לא מצריך, ואע"ג דלמאן דאית ליה לא הויין ידים [גיטין פ"ה ע"ב] צריכי למכתב, ואפי' תימ' סוגיא דנדרים דסמכא היא ובעי לשנויי אליבא דרבא דהוא דאמ' אפי' לרבנן בין דפליגי בודין כסוגיא דגטין או במנאי כסוגיא דנדרים, אפי' הכי אי כתבינן לישנא דר' יהודה, לישנא דהרי את מותרת לכל אדם לא צריך, דר' יהודה לא פליג עליהו דרבנן דהתר לכל אדם או לישנא דדמי ליה לא צריך, דודאי צריך, אלא דבעי ר' יהודה טפי מהכי והוא לשון יוכיח בו במאי קא מגרש לה וממאן קא מגרש לה, והם לר' יהודה שלשה עקרים, האחד לשון פטור והתר לכל אדם וצריך למכתב לכל גבר דתיצבייין, והשני לשון מוכיח שבגט זה הוא שפוטרה וצריך למכתב ודין, והשלישי לשון מוכיח שממנו הוא שיגרשנה וצריך למכתב מינאי, אבל רבנן לא בעי אלא העקר הראשון באי זה לשון שהוא ענין פטור והתר לכל אדם, שהרי הם מודים שכתבו בכל לשון כשר, אבל ודן ומינאי לא צריכי דכיון דיהיב לה גיטא מוכחא מילתא דבהאי גיטא מגרש ומיניה הוא דמגרש לה ואפי' הכי שקלינן וטרינן בגמ' על לישנא דר' יהודה בודין ומינאי, משום דלרוחא דמילתא בעי' להו כדאסיק' בבעייא דבעי' ודין או לא בעינן, ואלו מלישנא דלמהך להתנסבא לא מבעיא לן הכי, מטעמ' דברירנא דבההוא ליכא פלוגתא דהאי לישנא או דכוותיה בעי' כו'. ונמצינו למדין מעתה שהתנאי שנכתב בגט כלו או קצתו אחר להתנסבא לכל גבר די תיצבייין בין לר' יהודה בין לרבנן הוא תנאי דלאחר התורף הכשר לדעת הכל ואין צורך אחריו ללשון הרי את מותרת לכל אדם, ויותר ראוי בגט לשון לכל גבר מלשון לכל אדם כדי שיהא כל גוף הנוסח בלשון אחד ולא מקצתו עברי ומקצתו ארמי, שהרי בתוספתא [גיטין פ"ז ה"י] פסלוהו, וסמכו עליה קצת הפוסקים, ומפני הלשון הוא שחלק ר' יהודה בזה לא מפני הענין כי הענין אחד, ואפי' נכתב קודם להתנסבא כו', והוא אחר פטרית ותרוכית יתיכי, לאחר התורף דדינא ביה אפי' שהוא [אינו] לשון היתר לכל אדם בשוק, ואפי' לדעת מי שפסקו פסול בלפני התורף כ"ש לדעת הגאונים שלא חלקו בכך.
והנני מעיד לך שנמצא נוסח גט במגלת סתרים לחכמי נרבונא הנה הוא אצלנו אות באות תיבה בתיבה, וחתומים עליו הרב הגדול ר' משה ב"ר יוסף, שהוא אחד משרשי הקבלה בארצות האל, ועמו קרובנו הרב ר' אליעזר ב"ר זכריה, זמנו בששי בשבת בחמשה ימים לירח תמוז שנת ארבעת אלפים ושמנה מאות ותשעים וארבע לבריאת עולם, ושם הבעל לוי ב"ר יוסף ממדינת נרבונא ושם האשה מרת ריינה בת מר שמואל ממדינת בדירש שהיה כתוב בו התנאי ככה, וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי מהיום אם מתי מחולי זה די תהויין רשאה ושלטאה בנפשייכי למהך להתנסבא לכל גבר די תיצבייין ואינש לא ימחא בידיכי מן שמי מן יומא דנן ולעולם והרי את מותרת לכל אדם ודין די יהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין ואגרת פטורין כדת משה וישראל ואם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט מעת שאני בעולם ותהיי נאמנת עלי שלא נתיחדתי עמך ואם לא מתי לא יהא גט משה ב"ר יוסף נ"ע, אליעזר ב"ר זכריה יצ"ו, הנה כתבו אלו גדולי עולם שכל אחד מהם כאחד מן הגאונים התנאי אחר פטרית ושבקית ותרוכית, והשלימוהו בתקנת שמואל [גיטין ע"ה ע"ב] אחר כל נוסח הגט, וזה שלא יהיו חלקי הגט קצתם סותרים את קצתם בלשון מיומא דנן ולעולם, אם לא יקדמוהו מהיום ומעכשו אם מתי, יהיה סותר כל הבא אחר כן מענין התנאי, אבל כשיקדמהו הלשון אז באורו שאם ימות שיהא מוחלט מיומא דנן ולעלם, ולפום הכי אפי' נאמ' שמהיום ומעכשו אם מתי הוא תנאי שלם בכל אופניו אין צורך לו בכפלא כדברי הרב בהלכות [אין] בית מיחוש בכתיבתו לאחר וכדו פטרית, כ"ש אם איננו תנאי שלם שיהא גמרו ועקרו אחר כל הלשונות לדברי הכל, הנך רואה מעתה שמנהג היה בנרבונא וכל פרודאה מקדם לכתוב התנאי בגט על הדרך הזה, ובמקום שאינו סותר הלכה רווחת אין לנו בזה אלא כפי מנהגי המקומות, ואפי' בטל המנהג ימים או דורות וארע מעשה נמשך אחר המנהג הקדום אין ראוי להחמיר עליו, וכל המעשה כן הוא מוציא לעז על גיטין הראשונים, שכבר אסרו זה רבותינו ונשמרו ממנו, כדמוכח [שם ה' ע"ב] עובדא דבר הדיא להדיא, זהו השיעור שראיתי לכתוב לך במה שנתלים שם החולקים בכתיבת התנאי בגט, על צד הקיצור אשר כבר התניתי עליו, אמנם אין לדברים הללו כל כך מקום לנדון שבפנינו ונקרע או אבד והמעשה ב"ד בידה, קי"ל דאין אחר מעשה ב"ד כלום ולא דייקי' בתריהו וסתמהו לא התירוה אלא א"כ נכתב ונחתם כהוגן, והחכמים שהתירוה לינשא על פיו אין ספק בהתרתם שהוא כדין וכהלכה, ואחר שהותרה בב"ד ונשאת מי יוציאנה מחזקתה מפני כידור אותו ערער הקל שיצא אחר נישואיה, שאפי' יתאמת הרי הגט כשר כמו שיתבאר, הנה זה מה שאין הדעת סובלתו, אסברא לך שהרי אפילו שלא במקום מעשה ב"ד ויש שם חשש קלקול ורגלים לדבר אמרו כיון שנישאת אין שומעין אל המערערין, ותולין ההתר בכל הנופל תחת האפשר, ואע"פ שהגט יוצא מתחת מי שיש לחוש שלא הגיע ליד האשה, כדתנן [גיטין פ' ע"א] כתב הסופר וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאשה כו', ר' אליעזר אומ' אם לאלתר יצא אינו גט אם לאחר זמן יצא הרי זה גט, וקאמרי רבוותא דהלכתא כר' אליעזר וכפירושה דרב אדא בר אהבה דכל זמן שלא נשאת הוי לאלתר נשאת זהו לאחר זמן, הא למדת שאחר שנשאת אין שומעין אל מערער ואפי' שיבאר ערעורו לאסרה על בעל זה, ואע"פ שהבעל הראשון מוציא את הגט ואומ' שלא הגיע לידה, תולין הדבר בנפילה ואומרי' מידה נפל ומצאו, ואם על אסור אשת איש בלא התר ב"ד אמרו כן, כ"ש וכ"ש לענין זיקת יבמין הבאה בכח מעשה ב"ד והותרה בב"ד שאין להוציאה מהתירה במלי דכדי, וזהו מה שאין עליו ספק.
ומה שכתבת שיבקשו למצא עלה בעדי הגט, כבר העידו בב"ד במעשה ב"ד דסהדי כשרי אינון ואין אחר דבריהם כלום, וגדולה מזו תתבאר לך שאפי' נחשדו כבר והתאמת על שניהם או על אחד מהם לפי זמן עדותם, מאחר שהוברר לב"ד באותה שעה שכשרים הם אין מפקפקים אחר בירורן, שאני אומ' קבלו עליהם דברי חבירות, כ"ש כשהוחזקו בכשרות וחברות, ומשום חששא וחשדא אין דוחין מחברותם, כדאמרי' [עי' בכורות ל"א ע"א] חבר ונעשה גבאי אין דוחין אותו מחברותו עד שיעשה מעשה, והוי יודע שכל עדים שיעידו על עדי הגט בדבר פסול וחשד אותן עדים צריכין דרישה וחקירה בעדי נשים קודם שהוחזקו להשיא על פי עד אחד, דקי"ל שצריכין דרישה וחקירה [עי' יבמות קכ"ב ע"ב], כ"ש אם הדין דומה למרומה שאפי' בדיני ממונות חוזר הענין לדין תורה דבעי' דרישה וחקירה, וזה הענין ראוי להרחיב עליו לולי הטרדה וכוונת הקצור. ונשוב לענינינו ונניח שארע ספק פסול בעדים או באחד מהם, נאמ' דספקא דרבנן הוא, שהרי אפי' פסולין ודאי אחר שימצאו [ש]עדים היו שם בשעת מסירה מיוחדים אל מעשה הגט כמו שנהוג אין שם חששא אלא מדרבנן, דקי"ל [גיטין ד' ע"ב] עדי מסירה כרתי, וכמזוייף מתוכו הוא דאמרי' ולא מזוייף ממש, וכפום הכי הויא לה הך אתתא ספק זקוקה מדרבנן, ובספק דרבנן לענין זיקה קי"ל דאם אשת כהן היא דאינה חולצת, כדאמרי' [יבמות ל"ו ע"ב] מת בתוך ל' ועמדה ונתקדשה כרבינא דהוה בתרא, ואשת ישראל היא שחולצת לרווחא דמילתא ומשום חומרא בעלמ' ולא מדינא, ואין כל זה אלא כשהספק מבואר ענינו כענין מת בתוך ל' כו', אבל ספק שאין לו שרש ועקר כלל מכל הפנים שאמרנו אפי' אשת ישראל אינה חולצת ואינה צריכה לכך, וכל העושה דבר שאינו צריך נקרא הדיוט, והנני מדבר לך בזה כמי שאינו יודע בטיבן של עדים, זכרת אחד מהם, בלא צד נטייה מן היושר לפי דעתי הקצרה האלהים אינני מרגיש באותן דברים, כי נודע ירא אלהים מרבים רבים וגדולים בעיניהם, ועיניך תחזנה ועפעפיך יישירו לראות מה יסכון לך לפי התחלפות הסברות המגיעות עליך על זה, כי אני איני רואה לפי המונח באגרתך שיש כאן בית מיחוש כלל, וכתבתי לך בביאורו מה שאליו דעתי נוטה עם הבריחה מן האריכות לרוב הטרדות המקיפות עלי, ועליך החיים והשלום כנפשך ונפש בעל קצרה נאמן באהבתך, דורש בעד שלותך המשחר אל אל בעד הצלחתך אל יושב בשמים. יצחק ב"ר מרדכי נ"ע.
אם תראה אנשים מסתבכים בלשון הרי את מותרת לכל אדם הכתוב בספרי הר"מ, תדע שאין ממש בדברים, שהרי תוכל להכריח שאפי' לדבריו כל לשון שיסבל ענין זה הרי הוא כמוהו, שגם הרב רבי' משה מורה שהיוני או זולתו שכתב הגט בלשונו כשר, והנה נכתב יוני מה שהוא במקום הרי את מותרת לכל אדם, וכמה לשונות בגט לפני התנאי סובלים זה, ויוצא באורו מתוך מה שכתבתי.
